שמן פירות הוא שם כללי לשמנים שמקורם בפרי או באחד מחלקיו חלקם משמים למאכל ואחרים למגוון רחב של שימושים.
זה אינו שמן אחד או קבוצה אחידה של חומרים: את השמן אפשר להפיק מבשר הפרי, הזרעים, הגרעין שבתוך הגלעין ולעיתים גם מהקליפה, וכל מקור נותן שמן בעל הרכב ותכונות שונים.
שמנים מפירות משמשים במזון, קוסמטיקה ומוצרי שיער; לדוגמה, בתכשיר ביוטין לשיער אפשר למצוא שמן זית שמקורו בפרי עצמו לצד שמני פירות נוספים שמקורם בזרעי הפרי.
לחלק מהשמנים שמקורם בפירות יש גם שימושים תעשייתיים.
שמנים המופקים מזרעים ומגרעינים של פירות, ובמיוחד כאלה שמקורם בשאריות של תעשיית המזון, יכולים לשמש חומר גלם לייצור דלקים מתחדשים כמו ביודיזל.
מחקרים עוסקים, בין היתר, בשמנים מזרעי פפאיה, תפוז ומנגו וכן מגרעיני פירות גלעיניים כמקורות אפשריים לביודיזל.
מאיזה חלק של הפרי מפיקים את השמן?
שמני פירות מבשר הפרי
ברוב הפירות שאנו מכירים, עיקר השומן אינו נמצא בחלק הבשרני.
זית ואבוקדו הם דוגמאות בולטות לפירות שבהם דווקא הציפה עשירה יחסית בשמן.
שמן זית מופק מהפרי הבשרני של הזית, ובמוצרי קוסמטיקה אפשר לראות אותו ברשימת הרכיבים בשם Olea Europaea Fruit Oil.
גם שמן אבוקדו מופק בדרך כלל מציפת הפרי.
אלה שמנים שומניים המכונים לעיתים "שמנים קבועים", משום שבניגוד לשמנים אתריים הם אינם מתנדפים במהירות.
שמני פירות אלו בנויים בעיקר מטריגליצרידים – מולקולות המורכבות מחומצות שומן.
שמנים מזרעים של פירות
בצמחים רבים דווקא הזרע הוא מאגר השומן המרכזי.
לשומן הזה יש תפקיד חשוב כאשר מאגר אנרגיה יכול לשמש את הצמח בשלבים הראשונים של הנביטה.
מכאן מגיעים שמנים מוכרים כמו שמן זרעי ענבים, שמן חמניות ושמן קיק.
אף שמקורם בצמח שמייצר פרי, מבחינה מקצועית הם מזוהים בדרך כלל כשמנים של זרעים ולא כ־Fruit Oil.
ההבחנה הזאת מופיעה גם ברשימות רכיבים קוסמטיים, למשל Ricinus Communis Seed Oil לשמן קיק.
שמנים מהגרעין שבתוך הגלעין
בפירות גלעיניים אפשר להפיק שמן מהזרע שנמצא בתוך הגלעין הקשה.
למשל שמן גלעיני משמש, מופק מהגרעין שבתוך פרי המשמש ומשמש בין היתר בתעשיית הקוסמטיקה.
גם כאן שיטת ההפקה והזן משפיעים על כמות השמן ועל הרכבו.
שמנים מקליפת הפרי
בפירות הדר התמונה שונה.
בקליפות של לימון, תפוז, ברגמוט ופירות הדר נוספים נמצאים חומרים ארומטיים נדיפים שמהם מפיקים שמנים אתריים.
שמנים אלה שונים משמן זית או שמן זרעי ענבים.
הם אינם משמשים בעיקר כמקור שומני, אלא בשל ארומה ייחודית והתכונות החושיות שלהם.
לכן עצם העובדה ששני שמנים הופקו מפרי אינה אומרת שהם דומים בהרכב או בתפקיד.
מה גורם לשמנים שונים להתנהג אחרת?
אחד הגורמים המרכזיים הוא הרכב חומצות השומן.
בשמנים שונים קיימים יחסים שונים בין חומצות שומן כמו חומצה אולאית, לינולאית או לאורית.
ההבדלים האלה משפיעים על המרקם, היציבות ועל האופן שבו השמן מתנהג בתוך מוצר קוסמטי.
שמנים צמחיים קבועים מורכבים ברובם מטריגליצרידים, אך הרכב חומצות השומן שלהם יכול להיות שונה מאוד.
גם שיטת ההפקה חשובה.
כבישה, מיצוי וזיכוך יכולים להשפיע על הריח, הצבע, היציבות ועל רכיבים אשר נמצאים בשמן בכמויות קטנות.
לכן כאשר משווים בין שמנים, לא מספיק לדעת מאיזה פרי הגיעו אלא גם כיצד הופקו ועובדו.
מה עושים שמני פירות בתכשירי שיער?
שמנים צמחיים משולבים בתכשירי שיער בין היתר כדי לרכך את השיער, להפחית תחושת יובש, להוסיף ברק ולשפר את פיזור התכשיר על השיער והקרקפת.
הם יכולים גם לשמש כחלק מהבסיס השומני של הפורמולה וכחומר נשא לרכיבים אחרים.
עם זאת, לא כל שמן מתנהג על השיער באותה צורה.
מחקרים שבדקו שמנים שונים הראו שהמבנה הכימי שלהם משפיע גם על יכולתם לחדור לתוך סיב השערה, ולכן אין משמעות מקצועית לייחס לכל שמן צמחי בדיוק את אותה השפעה.
הדוגמה של תכשיר ביוטין לשיער ממחישה זאת היטב: באותה פורמולה יכולים להופיע שמן זית שמקורו בפרי לצד שמני קיק וחמניות שמקורם בזרעים.
לכן, כשנתקלים בביטוי "שמן פירות", כדאי להסתכל מעבר לשם הכללי.
השאלות החשובות הן מאיזה פרי הגיע השמן, מאיזה חלק שלו הופק, מהו הרכבו והאם מדובר בשמן שומני קבוע או בשמן אתרי.
אלה הפרטים שמסבירים מהו השמן וכיצד ניתן להשתמש בו.
